אבן שפה סטריאוטיפית

גיא הוציא את העגלה מהרכב ולאחר מכן שחרר את חגורת הבטיחות ממושב התינוק והעביר אותו בזהירות לעגלה. אחר כך שחרר גם את החגורה של רון, בנו הבכור בן השש, והחזיק בידו.
הוא מיהר לחנות הכלבו לקנות טיטולים ומגבונים כי המלאי בבית נגמר ועוד שניה כבר סוגרים. תוך שהוא דוחף את העגלה בזריזות ומכוון לעלות למדרכה הוא רואה לשמחתו, עוד מרחוק, מעבר לכביש, אבן שפה משופעת לנוחיות עגלות או כסאות נכים. הוא שמח, כל הורה יודע כמה זה נחמד שהגישה נוחה עם ילדים. נעים כשחושבים עליך .
הם חוצים את הכביש בזריזות אך בזהירות, ולפתע רון נעצר."אבאאאאאאא..לא".
"מה לא?".
"אבא אני יודע מה כתוב פה".
"אוקיי", הוא ממהר ואין לו זמן.
"לא אבא!, כתוב פה לאם ולתינוק. אתה לא יכול לעלות פה. אסור!" הוא מתעקש בצייתנות של ילד.
"בסדר רון .. זה סתם.. בוא, אנחנו ממהרים". הוא מזרז אותו תוך שההוא עוד ממשיך למלמל..
"אתה לא אמא, יש לך שפם. הוא מצחקק. אתה לא אמא ואתה צריך ללכת מסביב. אולי ניתן לאשה הזו את התינוק ונלך אתה ואני לבד מסביב."
אבל זה לא סתם. זה חשוב!<
ואבא שלי הוא הטוב בעולם..
אבא, על פי פירוש המילון, הוא הורה ממין זכר. אמא, לפי פירוש המילון, היא הורה ממין נקבה. זהו. אז למה שזה יהיה אחרת?
בוא נאמר את האמת. זה נכון שבחודשים הראשונים לחייו, באופן טבעי התינוק מחובר יותר לאמו ויש אף המכנים תקופה זו השליש הרביעי של ההריון, ובמידה והאמא החליטה להניק אז הצורך והחיבור של התינוק באם בולט אף יותר. כל אלו מתחזקים היות והחוק במדינת ישראל מפלה ומאפשר לאם לשהות בתקופת לידה 14 שבועות, ואילו לאב אף לא יום אחד על מנת לעכל את השינוי החשוב בחייו.
אך כולם יודעים שמהר מאוד הטיפול בתינוק הופך שווה בין ההורים. האמא כבר לא נשארת כמו בימים עברו בבית עם הילדים בעוד האבא יוצא לעבודה. אשה היא לא רק אמא, היא אדם עם תחומי ענין, עם שאיפות וכיום כמפרנסת שווה היא חוזרת די מהר למקום עבודתה, וכך באופן טבעי החלוקה בטיפול בנושא משק הבית והטיפול בילדים הופכת שווה בין הורים.
בעיר שאני חיה בה, אם תטיילו ברחוב, יותר גברים מנשים נראים מטיילים עם עגלות תינוקות.
האבא של היום רוצה להיות מעורב בחיים של הילדים שלו. האבא של היום הוא לא רק מפרנס. האבא של היום נושא את התינוק במנשא תוך שהוא מזמזם שירים נעימים באוזניו, הוא מכין לו ארוחות ומאכיל אותו, הוא לוקח ומחזיר אותו מהגן. הוא מחליף לו טיטול, מקלח אותו ומרדים אותו. והוא עושה את זה כי הוא רוצה. כי חשוב לו.
ובאמת, בהתאם, יצרנים רבים כבר הספיקו להשכיל ולהתאים את עצמם. עגלות מיוצרות היום בצורה כזו שהן מתכווננות לנוחיותם של הגבר וגם האשה, כך גם מנשאים ומוצרים נוספים מעולם התינוקות והילדים.
אבא אבן
חברת אקרשטיין מגדירה עצמה כך "חברה לייצור, פיתוח ואספקת פתרונות בניה כוללים,המציעה מגוון של מוצרים פורצי דרך בסטנדטים הגבוהים ביותר ובאיכות לכל החיים". בתור מי שמגיעה מעולם הייעוץ הארגוני אני לוקחת את החזון שלהם ברצינות וטוענת כי אבן שפה שכתוב עליה "לאם ולתינוק" אולי היתה בעבר מוצר איכות עם כוונה טובה, אך כיום היא אינה יכולה להכלל כמוצר פורץ דרך. לא עוד.
וכמה אירוני שדווקא אבן דרך עלולה להחזיר אותנו אחורה, והשפה שכתובה על האבן הזו תשאר פה עוד שנים רבות ותחקק באמונותיהם והגדרותיהם החברתיות של ילדים כבר מגיל שש.

שאלת ביצה ותרנגול
והשאלה מה קדם למה, תמיד תהיה ברקע, האם המצב הוא כזה שיותר נשים מסתובבות עם עגלות ולכן לגיטימי לתבוע תבניות כאלו באדמה, ואולי אבני שפה כאלו בעצמן מכתיבות את השפה, את המציאות. אז מה קודם למה? הביצה או התרנגולת? והאם בכלל לתרנגול יש גם זכויות על הביצה..?
אני יכולה לסכם ולומר שאני לא מכירה משפחה שבה האבא הוא לא שותף פעיל, לא מכירה משפחה שבה האבא לא מטייל עם הילד בעגלה. לא מכירה!. לא יתכן שבשנת 2015 במדינת ישראל עדיין יחקקו באבן סטריאוטיפים מגדריים.

פוסט זה תוכנן להיות חלק ממהלך של קבוצת הבלוגרים של הכוורת, בו משתתפים מעל 40 בלוגים במטרה להוציא את אבן השפה בה דובר בפוסט, מן השוק. לשמחתנו, הודיעה לנו חברת אקרשטיין מיד עם העברת הבקשה להסרת האבן מן הקטלוג כי הם אכן מתכוונים לעשות זאת בהקדם והודו לנו על פנייתנו. אנחנו מסירים בפני אקרשטיין את הכובע על בחירתה לתרום להורות השיוויונית בישראל ומצפים לראות את האבן מוסרת מן הקטלוג בימים הקרובים.